אם תשאלו אותי, אין כמו וויסקי מעושן כשקר בחוץ. הריחות של העשן ואדמת הכבול מזכירים מדורה שמחממת את הנשמה ועושה גלים של נעים בכל הגוף.
כשמסגרת האשראי לוחצת, שתייה של אלכוהול איכותי עלולה להיות היקרה ביותר מבין ההרגלים המגונים שלי. לפניכם שלושה בקבוקים במחיר לכל כיס (עד 300 ₪) שיעשו ת'עבודה וישמרו עליכם בקו השכרות.
הבומבסטי: ביג פיט \Big Peat
מדובר בוויסקי בלנדד מאלט שמורכב מחמישה סינגלים מהאי איילה: ארדבג, קול אילה, באומור, ופורט אלן. הוויסקי מבוקבק ע"י חברת הבקבוק העצמאי של דאגלס ליין שכל מה שהוא נוגע בו הופך לזהב.
קצת על דאגלס ליין:
דאגלס ליין שנוסדה כבר בשנת 1948 היא בעצם חברה לבקבוק עצמאי. מה זה אומר? לחברה אין חביות משל עצמה, ואין לה אף קשר לתהליך הזיקוק. מה שהיא כן עושה זה לקנות חביות נבחרות ממזקקות שונות ומהן לבקבק את הוויסקי ללא צביעה, דילול, או סינון – מה ששומר על מאפייניו המקוריים של הוויסקי ועל אחוז אלכוהול גבוה. אם נתעלם לרגע מסדרת הבלנדדים הזולה (והמעפנה), החבר'ה האלה יודעים איך עושה וויסקי.
טעימה:
ריח: עשן וכבול חזקים. רמזים לשוקולד, קפה, ותבלינים. אולי גם קצת קינמון.
על הלשון: עדין, מתוק ומלוח. עשן מורגש בכבדות אבל עדיין מרענן.
סיומת: אש ותימרות עשן, נוסטלגיה למי ל"ג בעומר.
ולסיכום:
בדיוק כמו שמצפים, לביג פיט יש גוף מלא וארומות עוצמתיות של עשן. עם 46% אלכוהול הוא עדיין שומר על מרקם מעודן וטעמים חזקים. אישית מאוד התלהבתי ממנו לא רק בגלל הטעם, אלא גם בגלל העיצוב הפשטני. ממש כאילו לא ייצרו אותו כדי להיות מוצר סופר-פלצני לאניני טעם (בניגוד לרושם משאר הבקבוקים של דאגלס), הוא מכוון יותר לגובה העיניים והאמת שהוא עושה את זה טוב מאוד
המתוחכם: טליסקר סטורם \ Talisker Storm
סינגל מאלט מעושן מהאי סקאיי. אני אישית מאוד אוהב את הסינגלים שמגיעים מהאי הזה בגלל שבד"כ הם מגיעים מלוחים מעט עם ניחוחות של ים.
הוויסקי הזה שוחרר ב2013 ללא גיל, ואמור להיות גרסה אינטנסיבית יותר של הטליסקר 10. בתכל'ס- יותר מורכב, יותר עוצמתי, יותר מעושן.. 🙂
קצת על טליסקר:
טליסקר היא המבשלה היחידה באי סקאיי, ונוסדה בשנת 1830. בדומה לכל המזקקות מאזור האיים, טליסקר נוטה להיות סקוטית-שמרנית ומשתמשת בציוד זיקוק אולדסקול שלטענתה נותן לוויסקי טעם מלא ומורכב יותר. המים בהם טליסקר משתמשת זורמים מעל אדמת קאבול שתורמים לכל הבלאגן הזה שהיא מבקבקת שם. למבשלה רפרטואר גדול בעולם הוויסקי ואפילו הפכה להיות מרכיב עיקרי בוויסקי של ג'וני ווקר. לא הרבה יודעים אבל הלוגו של ג'וני ווקר, האיש הצועד, היה הסמל של טליסקר עד האייטיז.
טעימה:
ריח: בלאגן שלם אבל הצלחתי לזהות מי מלח, בננה, והדרים.
על הלשון: ממלא את כל הפה בעשן, מלח ים, וחמימות. אלכוהולי יחסית ומורגשת צריבה קטנה.
סיומת: ארוכה ולא נגמרת, מורגש בעיקר יובש של עץ אלון.
ולסיכום:
לא סתם הוויסקי של טליסקר הופך אותי למבקר וויסקי פול פאוור. לסטורם יש ארומה לא שגרתית – אפשר להריח את הים. מבחינתי זאת לגמרי אומנות, לקחת שעורה ושמרים ולהפוך אותם למשהו שמזכיר את החופים הסלעיים של סקוטלנד. בעוונותיי כשהייתי מוכר אלכוהול, תמיד שיווקתי את הבקבוק כמו "לשוט ביאכטה שלך" או "לשבת על החסקה"… האמת? קלעתי בול.
הקפטן: לפרויג 10 \ Laphroaig 10
אי אפשר בלי הסלבריטי הבלתי מעורער של המעושנים, ועל פי רוב מדובר בתצוגה קלאסית לסינגל מאלט מהאי איילה.
וויסקי סינגל מאלט מעושן בן 10. 40% אלכוהול. עוצמתי, תמיד בא בטוב עם אלבום של מוטורהד.
קצת על לפרויג:
מבשלת לפרויג נוסדה בשנת 1815 וממוקמת בראש אגם לפרויג, על חופיו הדרומיים של האי איילה. לימים היא הפכה לשם דבר בממלכה הבריטית ואפילו קיבלה את החותם המלכותי של וויילס – אות שמציין את שירותיה לחצר המלכותית. לפרויג 15 אפילו היה הוויסקי הסקוטי המועדף על הנסיך מוויילס. הרבה פאסון והיסטוריה מאחורי המבשלה הזאת, ואם תשאלו אותי אי אפשר לטעות עם אף בקבוק שלה.
טעימה:
ריח: בום של עשן שחודר לנשמה. בניגוד לאחרים יש בריח שלו משהו מאוד נקי שמזכיר בית מרקחת (אבל בקטע טוב)
על הלשון: עץ אלון, עשן, ומתיקות עדינה.
סיומת: מעושנת, יבשה, ומשאירה טעם ונילי וחביב
לסיכום:
לי, תומר הקטן מחולון, אין הרבה מה להוסיף על מוצר שהטעם שלו לא השתנה במשך משהו כמו 80 שנה. זה וויסקי כל כך מאוזן שתמיד משווים וישוו אליו טעימות של מעושנים אחרים. מאוד ממליץ על הבקבוק לכל מי שלא טעם וויסקי מעושן מימיו. המלצה שלי – טיפונת מים תחליש את העשן והאלכוהול ותהפוך אותו להרבה יותר מעודן במידה והוא בומבסטי מדי.
אם מישהו מסתבך להשיג את אחד הבקבוקים, אשמח לעזור.
ואם למישהו כבר יש בקבוק ורוצה לשבת על כוסית, צרו קשר 😉
Tomer David | Photography and Lifestyle 